החלטה בתיק בר"ע 37209-02-14

השופט אילן איטח

1.   לפני בקשת רשות ערעור על החלטת בית הדין האזורי בתל אביב-יפו, מיום 30.1.14 (השופטת אורנית אגסי; ס"ע 29480-05-10), ובה נדחתה בקשת המבקשת לעיכוב ביצוע פסק הדין, שניתן ביום 21.10.13. במסגרת פסק הדין חויבה המבקשת לשלם למשיב זכויות סוציאליות שונות בסך כולל של 60,000 ש"ח לערך, והוצאות משפט בסך של 7,000 ש"ח.

2.   בקליפת אגוז יצוין כי בפסק דינו קבע בית הדין האזורי שהעסקתו של המשיב במבקשת נעשתה ברציפות להעסקתו בחברת "עדן טכנולוגיות ל.ס. בע"מ" (להלן - החברה הקודמת), ולכן העסקתו של המשיב עלתה על שנה אחת. בית הדין קיבל את גרסת המשיב לפיה פוטר מעבודתו ביום 15.11.09 וחייב את המבקשת לשלם לו פיצויי פיטורים. כן חויבה המבקשת לשלם למשיב דמי הבראה, וזכויות שונות אותן היה זכאי לקבל הן מהמבקשת והן מהחברה הקודמת.

3.   המבקשת ערערה על כלל רכיבי פסק הדין. קודם להגשת הערעור הגישה המבקשת לבית הדין האזורי בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין. בהחלטה מיום 30.1.14 דחה בית הדין האזורי את הבקשה, מהטעם העיקרי שלא הוכח כי אם יתקבל ערעור המבקשת, יהיה קושי להשיב את המצב לקדמותו.

4.      על ההחלטה האמורה הוגשה בקשת רשות הערעור שלפני. לטענת המבקשת סיכוייה לזכות בערעור טובים ביותר. בין היתר טוענת המבקשת לעניין זה כי שגה בית הדין בקובעו כי המשיב פוטר; המבקשת היתה זקוקה למשיב בתקופה הרלוונטית יותר מכל ונושא פיטוריו כלל לא עלה על הפרק; המשיב לא זימן את אשתו לעדות ומשכך הדבר נזקף לחובתו; המשיב הוא זה שהחליט לנטוש את מקום העבודה. בנוסף מעלה המבקשת טענות שונות כלפי קביעות בית הדין ביחס לדמי הודעה מוקדמת ולגמול עבודה בגין שעות נוספות.

בנוגע למאזן הנוחות טוענת המבקשת כי אם לא יעוכב פסק הדין, יקשה על המשיב להשיב לה את הסכומים שנפסקו, ככל שתזכה בערעור;  הנזק שיגרם לה עולה על הנזק שיגרם למשיב, שכן אם לא יעוכב ביצוע פסק הדין ויהיה עליה לשלם את הסכום הפסוק, הדבר יגרום לפגיעה ממשית בה עד כדי קריסתה; מעבר לפגיעה כספית, יפגע גם מוניטין החברה אותו צברה במשך שנים; מנגד, לא ייגרם למשיב כל נזק אם יעוכב פסק הדין, שכן מצבו יוותר על כנו ולא ישתנה לרעה.

5.      לאחר שעיינתי בבקשה ובכלל החומר שבתיק, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות, זאת מבלי להידרש לתגובת המשיב. ואלה טעמיי בתמצית:

א.                הלכה פסוקה היא כי מי שזכה בדינו, זכאי לממש את פרי זכייתו באופן מיידי והגשת ערעור אינה מעכבת את מימוש פסק הדין. עיכוב ביצועו של פסק דין הוא בבחינת חריג לכלל, במיוחד כשמדובר בחיוב כספי. טעם מיוחד לעיכוב ביצוע מותנה, בדרך כלל, בהצטברות שני גורמים: האחד - הנזק היחסי שייגרם למבקש מאי היענות לבקשה גדול מן הנזק הצפוי לעובד אם יעוכב הביצוע; השני - סיכויי הערעור טובים . כאשר פסק הדין מטיל חיוב כספי על המבקש, הנטייה היא שלא לעכב את ביצוע הפסק אלא אם כן יוכח שהמבקש לא יוכל לגבות את כספו אם יזכה בערעור .

ב.                 במקרה הנדון לא הוכח היסוד של מאזן הנוחות . מעבר לטענות כלליות על קושי של המשיב בהשבת המצב לקדמותו לא הובאו ראיות ממשיות לכך. למעשה עיקר הטענה היא גובה סכום החיוב הכולל (כ- 70,000 ש"ח) ובקושי של המבקשת לשלם את הסכום. אלא שבנסיבות העניין לא שוכנעתי כי גובה הסכום מקים חזקה לקושי בהשבת המצב לקדמותו. זאת ועוד, קושי של המבקשת בתשלום הסכום הפסוק יכול להוות שיקול, אך לא הוכח כי יגרם לה כתוצאה מביצוע פסק הדין נזק שלא ניתן לתקנו. מה גם שדווקא הקושי לשלם סכום זה מצדיק, לכל הפחות לחייבה להפקיד את הסכום שעוכב - כך שמבחינה זו, אין בכך כדי להועיל.

ג.                   במסגרת הודעת הערעור הרחיבה המבקשת בנוגע לסיכויי הערעור. לאחר שעיינתי בטענותיה, והגם שחלקן ראויות להתברר, לא שוכנעתי כי יש בהן לכשעצמן הצדקה לעיכוב ביצוע, ודאי משמשמעותן הכספית אינה מהותית.

6.      סוף דבר - הבקשה נדחית. משלא התבקשה תגובה לבקשה, אין צו להוצאות.

ניתנה היום,  כ"ד אדר תשע"ד (24 פברואר 2014) בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.